כאב וסבל

נזק שאינו נזק ממון — סעיף 4 לחוק

״נזק שאינו נזק ממון״ הוא המונח החקוק בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה‑1975, למה שמכונה בשפה המשפטית ״כאב וסבל״ או ״עוגמת נפש״. סעיף 4(א)(3) לחוק קובע כי ״הפיצויים בשל הנזק שאינו נזק ממון לא יעלו על מאה אלף לירות״ — סכום שהוגדל במהלך השנים וצמוד למדד המחירים לצרכן מיום תחילת החוק או מיום הגדלתו (סעיף 4(ב)). שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט, לקבוע בתקנות מבחנים לחישוב הפיצויים.

חשוב: אין מדובר בהערכה חופשית של הסבל על ידי בית המשפט, כפי שנהוג במשפט הנזיקין הרגיל. בפלת״ד, החישוב מבוסס על נוסחה סטטוטורית שנקבעה בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל״ו‑1976.

הנוסחה לחישוב — תקנה 2

תקנה 2(א) לתקנות 1976 קובעת כי סכום הפיצויים יהיה סך הכל של שני מרכיבים:

• מרכיב אשפוז — שני פרומיל (0.2%) מן הסכום המקסימלי כפול מספר הימים שבהם היה הניזוק מאושפז בבית חולים, במוסד לטיפול בחולים או בנכים בשל התאונה.
• מרכיב נכות — אחוז אחד מן הסכום המקסימלי כפול אחוזי הנכות לצמיתות שנגרמה לניזוק כתוצאה מן התאונה. לעניין זה, ״אחוזי הנכות״ נקבעים בהתאם למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט״ז‑1956.

כלומר, הפיצוי בגין נזק שאינו ממון מחושב לפי נוסחה אובייקטיבית: ימי אשפוז ואחוזי נכות צמיתה, מוכפלים באחוזים קבועים מהסכום המקסימלי. אין כאן שיקול דעת חופשי של בית המשפט בשאלת שיעור הסבל, אלא חישוב מתמטי.

מקרים שאינם מכוסים בנוסחה — תקנה 2(ב)

תקנה 2(ב) קובעת כי אם לא היה הנפגע זכאי לפיצוי לפי תקנת משנה (א) — למשל, לא היו ימי אשפוז ולא נקבעה נכות צמיתה — או שסבל נזק שאינו מכוסה על ידי אותה תקנה, יהיה סכום הפיצויים הסכום שהוסכם עליו או שייפסק, ובלבד שהסכום לא יעלה על עשרה אחוזים מהסכום המקסימלי. כאן יש מקום לשיקול דעת מוגבל של בית המשפט, אך גם הוא חסום בתקרה.

הפחתה בשל גיל — תקנה 3

תקנה 3 קובעת כי אירעה התאונה למי שמלאו לו ביום התאונה שלושים שנה, יוקטן סכום הפיצויים לפי תקנה 2(א)(2) (מרכיב הנכות) באחוז אחד לכל שנה שמלאה לו מעל לשלושים שנה. כלומר, נפגע בן 50 יקבל הפחתה של 20% ממרכיב הנכות, ונפגע בן 70 יקבל הפחתה של 40%. הגיון ההפחתה הוא שלנפגע צעיר נותרו שנים רבות יותר של סבל צפוי, ולכן הפיצוי גבוה יותר.

מות הניזוק — תקנה 4

תקנה 4 קובעת כי נגרם מותו של הניזוק כתוצאה מן התאונה, יהיה סכום הפיצויים לעזבונו עשרים וחמישה אחוזים מן הסכום המקסימלי. זהו סכום קבוע, לא מחושב לפי ימי אשפוז או נכות.

דוגמה עובדתית היפותטית

[דוגמה היפותטית] נפגעת בת 45 נפגעה בתאונת דרכים. היא אושפזה 10 ימים בבית חולים, ונקבעה לה נכות צמיתה בשיעור 20%. הפיצוי בגין נזק שאינו ממון יחושב כך: מרכיב אשפוז = 0.2% מהסכום המקסימלי × 10 ימים; מרכיב הנכות לפני הפחתת גיל הוא 20% מהסכום המקסימלי: 1% מוכפל במספר 20, ולא בשבר 0.20. אולם, מאחר שהייתה בת 45 ביום התאונה (מעל 30), מרכיב הנכות יופחת ב־15% (15 שנים מעל 30). הסכום הסופי יחושב לפי הסכום המקסימלי הצמוד למדד במועד הרלוונטי. אין בית המשפט קובע את הסכום לפי הערכה חופשית של הסבל — הוא מחשב לפי הנוסחה. אם נסמן את הסכום המקסימלי באות M, מרכיב האשפוז בדוגמה הוא 0.02M ומרכיב הנכות לאחר הפחתת גיל הוא 0.17M; הסך הוא 0.19M, לפני הפרשי הצמדה וריבית לפי הדין. M אינו סכום כספי עדכני שנקבע כאן.

מסמכים מעשיים

• אישורי אשפוז מבית החולים — להוכחת ימי האשפוז
• חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט — להוכחת אחוזי הנכות הצמיתה
• תעודת זהות / תאריך לידה — להוכחת הגיל ביום התאונה
• מסמכי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי — אם נקבעה נכות לפי דין אחר

טעויות נפוצות

• הנחה שבית המשפט מעריך את הסבל באופן חופשי — בפלת״ד החישוב נוסחתי, לפי ימי אשפוז ואחוזי נכות.
• אי־תיעוד ימי אשפוז — ימי אשפוז הם מרכיב מרכזי בנוסחה; יש לתעדם במדויק.
• אי־התחשבות בהפחתת גיל — ההפחתה חלה על מרכיב הנכות בלבד, לא על מרכיב האשפוז.
• בלבול בין נכות רפואית לנכות תפקודית — הנוסחה משתמשת באחוזי הנכות לפי תקנות הביטוח הלאומי (נכות רפואית), לא בנכות תפקודית.

יחסי גומלין עם ראשי נזק אחרים

הפיצוי בגין נזק שאינו ממון נפרד מראשי נזק אחרים — אובדן השתכרות, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג׳. כל ראש נזק מחושב בנפרד ולפי כלליו. כך, נפגע עם נכות רפואית נמוכה אך ימי אשפוז רבים עשוי לקבל פיצוי ניכר בגין מרכיב האשפוז, ואילו נפגע עם נכות גבוהה אך ללא אשפוז יקבל פיצוי בגין מרכיב הנכות. הנוסחה מבטיחה אובייקטיביות ומונעת פערים בלתי מוסברים בין פסקי דין במקרים דומים.

מקורות

• חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה‑1975 — סעיף 4(א)(3), 4(ב) (נוסח החוק).
• תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל״ו‑1976 — תקנות 2, 3, 4 (נוסח החוק).
• תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט״ז‑1956 — לעניין מבחני הנכות.
• המוסד לביטוח לאומי — תקנות חישוב נזק שאינו ממון.