שיעור החזרה וחלוקת אחריות

חבות כלפי קרנית — יש להוכיח את חבותו של כל נתבע

ע״א 1872/22 (10.7.2023) ממחיש את ההבדל בין חבות ביחד ולחוד כלפי קרנית לבין חלוקה פנימית בין הנהג למתיר השימוש. כאשר נקבעת חבות ביחד ולחוד נגד כמה נתבעים — חלוקה פנימית אינה מגבילה גבייה. אך צריך להוכיח חבות כל נתבע בנפרד; אין ״חבות במלוא הסכום״ אוטומטית לכל בעלים. בפסקה 5 לפסק הדין, בית המשפט המחוזי קבע חלוקת אחריות פנימית בין הנהג לבעל הרכב (80% לנהג, 20% לבעל הרכב), והדגיש כי חלוקה זו אינה רלוונטית למערכת היחסים בינם לבין קרנית, אשר כלפיה הם חבים ביחד ולחוד. אולם, קביעה זו נעשתה לאחר שהוכחה חבות כל אחד מהם — לא אוטומטית.

חלוקה פנימית — נפרדת מהחבות כלפי קרנית

החלוקה הפנימית בין הנהג לבעל הרכב (או בין כל שני חייבים) היא עניין פנימי בינם לבין עצמם. סעיף 9(ג) לחוק קובע: ״אין בהוראות סעיף זה כדי לפגוע בזכות החזרה של מעורבים בתאונה לפי סעיף 3(ב) בינם לבין עצמם״. סעיף 3(ב) לחוק הפלת״ד עוסק בתאונה שבה מעורבים כמה כלי רכב — ובזכות החזרה בין המעורבים בינם לבין עצמם. אין מדובר במקור אוטומטי לכל השתתפות בין נהג לבעלים; ההשתתפות בין חייבים נבחנת לפי הדין הכללי, ובכלל זה סעיף 84 לפקודת הנזיקין (השתתפות בין מעוולים) בהקשר המתאים .

חלוקת האחריות 80%–20% — אינה מגבילה את הגבייה ביחד ולחוד

בע״א 1872/22, בית המשפט המחוזי חילק את האחריות הפנימית: 80% לנהג, 20% לבעל הרכב. אולם חלוקה זו אינה מגבילה את גביית קרנית מהמתיר ל־20% בלבד — ובלבד שהוכחה חבותו של כל אחד מהם ביחד ולחוד. קרנית רשאית לגבות את מלוא הסכום מבעל הרכב (אם הוכחה חבותו ביחד ולחוד), ובעל הרכב יכול לחזור על הנהג להשתתפות בסכום שמעבר לחלקו היחסי. החלוקה הפנימית קובעת את יחס ההשתתפות בין החייבים, לא את גבול הגבייה של קרנית מכל אחד מהם.

אין חלוקה אוטומטית לפי מי גרם לתאונה

אין חלוקה אוטומטית של אחריות החזרה לפי מי גרם לתאונה. תחילה בודקים את עילת החזרה ואת אחריות כל חייב. בהשתתפות לפי סעיף 84 נבחנים הצדק והיושר ומידת האחריות היחסית בהתאם לנסיבות; הידיעה וההתנהלות הביטוחית עשויות להיות מרכזיות, אך אין לצמצם את הבדיקה לנוסחה בלעדית אחת. קיומו של כיסוי תקף עשוי לשלול עילת חזרה המבוססת על היעדר כיסוי; עם זאת, יש לבדוק את מלוא העילות הנטענות ואין להסיק מכך חסינות מכל עילה אפשרית. ולהפך, בעל רכב שלא נהג כלל אך היה לו אשם ביטוחי (התיר לנהג ללא רישיון וידע על כך) — חשוף לחזרה, בכפוף לחלוקה הפנימית עם הנהג.

מסגרת החבות — סעיף 9(ב)

סעיף 9(ב) קובע כי חבותו של מי שחוזרים עליו תהיה לפי פקודת הנזיקין. אין משמעות הדבר שקרנית רשאית לתבוע ללא מגבלות זכות החזרה — יש לבדוק את הפיצויים המגיעים לפי החוק ששולמו ואת רכיבי הדרישה הנוספים לפי הדין; דיני החבות של מי שחוזרים עליו נבחנים בהתאם להפניה שבסעיף. החבות ביחד ולחוד (כאשר נקבעת) פירושה שקרנית יכולה לבחור ממי לגבות, והחייבים אינם יכולים לטעון כלפי קרנית ״אין לגבות ממני יותר מ־20%״ — טענה זו נטענת רק בהליך פנימי בין החייבים.

בדיקת היקף החזרה

יש לבדוק את הפיצויים שקרנית שילמה לנפגע ואת הבסיס המשפטי לדרישתם מהנתבע. לצד קרן הפיצויים עשויים להיתבע ריבית, הצמדה והוצאות בהתאם לדין; אין להניח שהתשלום לנפגע הוא תקרה מוחלטת לכל רכיבי החיוב. על קרנית להוכיח את הסכום ששולם, את הקשר בין הנזק שפיצתה לבין התאונה, ואת חישוב הנזק. הנתבע רשאי לדרוש ראיות מלאות: אישור תשלום, חוות דעת רפואית, תלושי שכר, חישוב אקטוארי, וכל מסמך הנוגע לנזק. אם קרנית אינה מצליחה להוכיח את הסכום או את הקשר — ניתן לחלוק על היקף החזרה. יש לבדוק דרישה כספית ולפעול במועדי ההליך; יש לדרוש ראיות ולבחון אותן ביסודיות. יש לבדוק ניכויי גמלאות הקשורות לאותה פגיעה לפי הדין ולוודא שלא מנכים פעמיים סכום שכבר הובא בחשבון. תגמולי ביטוח פרטי אינם ניכוי אוטומטי: יש להבחין בין סוגי התשלומים, לרבות הוראת סעיף 86 לפקודת הנזיקין.

דוגמה עובדתית היפותטית

[דוגמה היפותטית] אדם נהג ברכב ללא רישיון, בהיתר מבעל הרכב שידע על היעדר הרישיון. אירעה תאונה וקרנית שילמה 100,000 ש״ח לנפגע. קרנית תובעת חזרה את מלוא הסכום מהנהג ומבעל הרכב. על קרנית להוכיח את חבות כל אחד מהם בנפרד — אין חבות אוטומטית. אם הוכחה חבות ביחד ולחוד, קרנית יכולה לגבות את מלוא 100,000 ש״ח מבעל הרכב בלבד. בעל הרכב אינו יכול לטעון כלפי קרנית ״אין לגבות ממני יותר מ־20%״ — החלוקה הפנימית אינה רלוונטית כלפי קרנית. לאחר שבעל הרכב שילם 100,000 ש״ח, הוא רשאי לתבוע השתתפות מהנהג בהליך פנימי — לפי הדין הכללי, ובכלל זה סעיף 84 לפקודת הנזיקין בהקשר המתאים. בית המשפט יקבע את ההשתתפות לפי הדין והאחריות היחסית, תוך בחינת העובדות וההתנהלות הרלוונטיות. אם נקבעה חלוקה פנימית של 80/20, בעל הרכב יכול לחזור על הנהג בגין 80,000 ש״ח.

ראיות מעשיות

• אישור תשלום הפיצוי על ידי קרנית וסכומו
• ראיות על אשם ביטוחי של כל חייב (ידיעה/סבירות ידיעה)
• ראיות על מידת האשם היחסית בין החייבים (לחלוקה פנימית)
• הודעות/הסכמים בין החייבים על חלוקת אחריות
• פוליסת ביטוח ורישיון נהיגה של כל מעורב

מקורות

• חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה‑1975 — סעיפים 3(ב), 9(א), 9(ב), 9(ג) (ויקיטקסט — נוסח מלא).
• ע״א 1872/22 פלוני נ׳ פלוני (10.7.2023) — פסקה 5, חלוקה פנימית 20/80 וחבות ביחד ולחוד (פסק הדין המלא).
• פקודת הנזיקין [נוסח חדש] — סעיף 84 — השתתפות בין מעוולים.