עילות חזרה בסעיף 9(א)
שלוש עילות החזרה שבסעיף 9(א), תחולת חריג הביטוח השנתי שפקע בתוך 30 ימים, וההבחנה בין נהג ללא כיסוי לבין בעלים או מחזיק שהתיר שימוש.
תשובה קצרה
שלוש עילות החזרה שבסעיף 9(א), תחולת חריג הביטוח השנתי שפקע בתוך 30 ימים, וההבחנה בין נהג ללא כיסוי לבין בעלים או מחזיק שהתיר שימוש.
שלוש עילות החזרה בסעיף 9(א)
סעיף 9(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה‑1975, קובע כי מי ששילם פיצויים לפי החוק אינו יכול לחזור על אדם אחר החייב בפיצויים לפי החוק — אלא אם כן מדובר באחד משלושה חריגים מנויים. שלושת החריגים הם:
- עילה 1 — סעיף 9(א)(1): מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7.
- עילה 2 — סעיף 9(א)(2): מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה.
- עילה 3 — סעיף 9(א)(3): בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א.
עילה 1 — חזרה על חייב שלא היה זכאי לפיצוי אילו נפגע
עילה 1 אינה השבת פיצוי ששולם בטעות לנפגע שאינו זכאי. סעיף 7 עוסק בהגבלת זכאות לפיצויים של נפגעים בתאונת דרכים; סעיף 9 עוסק בזכות חזרה כלפי חייבים בפיצויים, במנותק מהשאלה אם הם נפגעו בתאונה. כפי שציין השופט ריבלין בע״א 7580/03 קרנית נ׳ צורדקר (פסקה 10): קיימת זכות חזרה כלפי מי שאחראי לתאונה ״ולו הוא עצמו היה נפגע בה, הוא לא היה זכאי לפיצוי לפי הוראת סעיף 7״. יש לזהות את חלופת סעיף 7 הרלוונטית ולהוכיח את תנאיה; לא די בכינוי כללי של התנהגות הנתבע כבלתי תקינה.
כלומר, עילה 1 מאפשרת חזרה על חייב שלא היה זכאי לפיצוי אילו נפגע בעצמו — למשל, נהג שנהג ללא רישיון (סעיף 7(3)) או ללא ביטוח (סעיף 7(5)), או מי שגרם לתאונה במתכוון (סעיף 7(1)). אותו אדם, אילו היה נפגע בעצמו, לא היה זכאי לפיצוי לפי סעיף 7 — ולכן ניתן לחזור עליו. אין מדובר בהשבה של כספים ששולמו בטעות; מדובר בהטלת אחריות חזרה על חייב שמצוי באחד ממצבי השלילה של סעיף 7.
עילה 2 — היעדר ביטוח והחריג של 30 יום
עילה 2 מאפשרת חזרה על מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח, או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה. החריג: ״למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה״. כלומר, אם היה לנהג ביטוח שנתי שתקפו פג בתוך 30 ימים לפני התאונה — הוא אינו בא בגדר עילה 2, ולא ניתן לחזור עליו מכוח עילה זו.
חשוב: החריג של 30 יום מתייחס לעילה 2 בלבד — כלומר, למצב של היעדר ביטוח או ביטוח שאינו מכסה. החריג אינו חל על עילה 1 (חייב שאינו זכאי לפי סעיף 7) או על עילה 3 (בעל רכב לפי סעיף 7א). החריג דורש ביטוח שנתי שפג — אינו עוסק בחידוש ביטוח, בזכאות נהג, או בחסינות מכל עילה. הוא חלון זמן מצומצם: אם פג תוקף הביטוח השנתי תוך 30 יום לפני התאונה — אותו נהג אינו חשוף לחזרה מכוח עילה 2. אך אם פג לפני יותר מ־30 יום — החריג אינו חל, והנהג חשוף לחזרה מכוח עילה 2 (בכפוף להוכחת יתר יסודות התביעה).
עילה 3 — בעל רכב או מחזיק לפי סעיף 7א
סעיף 9(א)(3) מאפשר לקרנית, בכפוף לתנאי הדין, להגיש תביעת חזרה נגד בעל הרכב או המחזיק בו, בנסיבות שאליהן מפנה סעיף 7א. ״חזרה על״ היא לשון משפטית שפירושה דרישה להשבת הפיצויים ששולמו. סעיף 7א מגן על נהג שנפגע כאשר נהג בהיתר מאת בעל הרכב או המחזיק בו, ללא ביטוח חובה או ללא כיסוי לשימושו, ולא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע. זהו חריג לסעיף 7(5), המותנה בהתקיימות התנאים המצטברים; הוא אינו פטור כללי מכל תביעת חזרה ואינו גובר על שלילת זכאות בשל היעדר רישיון. לאחר פיצוי הנהג הזכאי יש לבחון בנפרד את עילת התביעה נגד מתיר השימוש ואת התנאים לחיובו, לרבות האשם הרלוונטי לפי הפסיקה. עצם הבעלות או מתן ההיתר אינם לבדם הוכחה שכל התנאים התקיימו.
דוגמה עובדתית היפותטית
[דוגמה היפותטית] אדם נהג ברכב ללא רישיון וללא ביטוח. אירעה תאונה ונפגע נוסע. קרנית פיצתה את הנוסע. קרנית יכולה לחזור על הנהג מכוח עילה 1 — שכן הנהג נהג ללא רישיון (סעיף 7(3)) וללא ביטוח (סעיף 7(5)), ואילו הוא עצמו היה נפגע, לא היה זכאי לפיצוי. קרנית יכולה לחזור עליו גם מכוח עילה 2 — שכן אין לו ביטוח. אולם, אם היה לנהג ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה — החריג של עילה 2 חל, ולא ניתן לחזור עליו מכוח עילה 2 (אך ניתן מכוח עילה 1 אם נהג ללא רישיון). לגבי הבעלים יש לבחון את אחריותו כמתיר שימוש ואת עילות החזרה המתאימות, ובפרט סעיף 9(א)(1) בזיקה לסעיף 7(6), לפי הפסיקה. אין להחיל אוטומטית את סעיף 9(א)(3) רק משום שהוא בעלים: עילה זו מתייחסת לבעלים או למחזיק כאמור בסעיף 7א. אילו הנהג עצמו היה נפגע ונמצא זכאי מקרנית לפי סעיף 7א, היה צריך לבדוק בנפרד את החזרה על מתיר השימוש במסגרת המתאימה.
ראיות מעשיות
- פוליסת ביטוח — תוקף, כיסוי, מועד פקיעה (לעילה 2 ולחריג 30 היום — דורש ביטוח שנתי שפג)
- רישיון נהיגה — תוקף, שלילה, פקיעה (לעילה 1, סעיף 7(3))
- אישור היתר מבעל הרכב (לעילה 3)
- ראיות ידיעה/סבירות ידיעה של בעל הרכב על היעדר הרישיון/הביטוח
- אישור תשלום הפיצוי על ידי קרנית וסכומו
- תיעוד הנזק שפוצה
מקורות
- חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה‑1975 — סעיפים 7, 7א, 9(א) (ויקיטקסט — נוסח מלא).
- ע״א 7580/03 קרנית נ׳ צורדקר (18.1.2007) — פסקה 10, פירוש עילה 1.
- ע״א 1872/22 פלוני נ׳ פלוני (10.7.2023) — פסקאות 10–15 (פסק הדין המלא).
נקודות עיקריות
- •עילה 1: חזרה על חייב שאינו זכאי לפי סעיף 7 אילו נפגע בעצמו — לא השבת פיצוי ששולם בטעות
- •עילה 2: היעדר ביטוח/כיסוי, עם חריג 30 יום לביטוח שנתי שפג — לעילה 2 בלבד
- •עילה 3: בעל רכב/מחזיק לפי סעיף 7א — זכות נהג נפגע בתנאים מצטברים, לא חסינות אוטומטית
- •חריג 30 יום דורש ביטוח שנתי שפג ואינו חל על עילה 1 או 3
שאלות ותשובות
האם עילה 1 היא השבת פיצוי ששולם בטעות לנפגע שאינו זכאי?
לא. מדובר בתביעת חזרה נגד חייב שלא היה זכאי לפיצוי לפי סעיף 7 אילו נפגע בעצמו. יש להוכיח עילת חזרה ואת יתר תנאי החבות; אין זו רק דרישה להשבת תשלום ששולם בטעות.
למה מתייחס החריג של 30 יום?
החריג מתייחס לעילה 2 בלבד — מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה. הוא אינו חל על עילה 1 או 3, ואינו עוסק בחידוש ביטוח, זכאות נהג או חסינות מכל עילה. תחולת החריג מחייבת ביטוח שנתי שתוקפו פג.
מה ההבדל בין עילה 1 לעילה 2?
עילה 1 חלה על חייב שאינו זכאי לפי סעיף 7 (למשל נהג ללא רישיון). עילה 2 חלה על מי שאין לו ביטוח או שהביטוח אינו מכסה, עם חריג 30 יום לביטוח שנתי שפג.
האם ניתן לחזור על בעל רכב שהתיר לנהג לנהוג?
ייתכן. יש להוכיח אחריות כמתיר שימוש ועילת חזרה מתאימה לפי סעיף 9(א). סעיף 9(א)(3) מתייחס לבעלים או למחזיק כאמור בסעיף 7א; הוא אינו הופך כל בעל רכב אוטומטית לחייב.
נפגעתם בתאונת דרכים?
תביעות פלת״ד תלויות בראיות, בתיעוד רפואי ובנסיבות המקרה. מומלץ לפנות לבדיקה משפטית פרטנית.