תאונות בחו״ל והיבטי תחולה

מקום התאונה הוא נתון משפטי מרכזי

אזרחות ישראלית אינה מעניקה כשלעצמה כיסוי של קרנית בכל תאונת דרכים בעולם. בתאונה מחוץ לישראל בודקים את מקום האירוע, הדין החל, זהות הרכב והנפגע, הפוליסות וההסדרים המיוחדים שבחוק. עצם החזרה לטיפול בישראל אינה הופכת את התאונה לאירוע שהתרחש בישראל.

יש להבחין בין תאונה במדינה זרה, כגון תאונה ברכב שכור באירופה, לבין ההסדרים המפורשים בחוק ביחס לאזור, לשטחי האחריות הפלסטינית ול״אזורים״ כהגדרתם. אלו מונחים משפטיים מוגדרים, ולא כינוי כללי לכל מקום מחוץ לגבולות ישראל.

תאונה במדינה זרה: אחריות וכיסוי

בתאונה במדינה זרה נבחנים דיני האחריות והביטוח המקומיים, לצד שאלות של דין חל וסמכות. ייתכנו תביעה נגד הנהג או מבטחו, מנגנון מקומי לפיצוי נפגעים וזכויות חוזיות בפוליסות שנרכשו. אין להעתיק אוטומטית את האחריות המוחלטת, תקרות הפיצוי או תקופת ההתיישנות הישראלית.

גם אם קיימת אפשרות לנהל הליך בישראל, אין פירוש הדבר שהדין המהותי הישראלי חל בכל רכיביו. בחירת הערכאה, המצאת כתבי בי־דין, הוכחת דין זר ואכיפת פסק דין הן שאלות נפרדות. תכנון התביעה צריך להביא בחשבון היכן מצויים הנתבע, הראיות ומקור הגבייה.

ביטוח נסיעות אינו ביטוח חובה לרכב

פוליסת נסיעות עשויה לספק שירותים או החזר הוצאות רפואיות בהתאם לתנאיה, אך אינה זהה לביטוח האחריות של הרכב. יש לבדוק בנפרד טיפול רפואי, פינוי, החזרה לישראל, מצב רפואי קודם ופעילות רלוונטית. אין להניח שכל ראש נזק שניתן לתבוע מנהג פוגע מכוסה גם בביטוח הנסיעות.

ברכב שכור חשוב לשמור את הסכם השכירות ואת פירוט הכיסויים. כיסוי לנזק לרכב השכור אינו בהכרח כיסוי לנזק גוף או לאחריות כלפי אחרים. יש לפנות לגורמי הסיוע המתאימים בזמן, בלי לחתום על ויתור רחב שלא הובן.

ההסדר בסעיף 2(א1)

סעיף 2(א1) קובע חבות של נוהג ברכב ישראלי כלפי נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ בתנאי הסעיף, גם כאשר התאונה אירעה במקומות המפורטים בו, ורואה את התאונה כאילו אירעה בישראל. הסעיף כולל הגדרות מיוחדות לרכב ישראלי ולתייר חוץ, והחוק מגדיר גם ״ישראלי״. אין להחליף הגדרות אלו בהתרשמות כללית ממוצא הנפגע או משפתו.

ההוראה אינה קובעת שפוליסת חובה ישראלית חלה על כל רכב בכל מדינה. יש לבדוק את המקום המדויק, את רישום הרכב או חובת רישומו ואת מעמד הנפגע. מסמך רישוי ופרטי זיהוי רלוונטיים מאפשרים להתאים את העובדות לסעיף.

תפקידי קרנית בהסדרים המיוחדים

סעיפים קטנים 12(ד) עד 12(ו) עוסקים בהסדרים מסוימים, ולא בכיסוי עולמי. סעיף 12(ד) עוסק בנפגע שאינו ישראלי ובמצבים המוגדרים של מבטח שמונה לו מנהל מורשה או מבטח בפירוק, כשהתאונה אירעה במקומות שנקבעו; הפיצוי לפי הדין החל במקום התאונה.

סעיף 12(ד1) קובע מנגנון דיוני במקרים שבהם ישראלי הגיש בישראל תביעה או בקשה לתשלום תכוף נגד אחד הגורמים המנויים בו, הנתבע לא התגונן או חדל להתגונן, והתקיימו הליכי ההמצאה וההודעה שבחוק. אין די באמירה שהנתבע אינו משיב לפנייה פרטית. יש לקיים את המסלול השיפוטי ותנאיו.

סעיף 12(ה) עוסק בהשלמת פיצויים לישראלי בנסיבות המפורטות בו, בגובה ההפרש שבין הפיצוי לפי הדין במקום התאונה לבין הפיצוי שהיה מגיע אילו אירעה בישראל. סעיף 12(ו) מאפשר לקרנית, בתנאים שבו, לייצג נפגע ישראלי או להצטרף להליכים. אלה תפקידים שונים, ולא הבטחה לשלם בכל מקרה את מלוא הסכום מיד.

חשיבות סימון הסעיפים

יש להבחין בין סעיפים קטנים 12(ד)–12(ו) לבין סעיפים נפרדים המסומנים 12ד ואילך. סימון דומה אינו אומר שמדובר באותה הוראה. בהכנת דרישה לקרנית מציינים את הבסיס המדויק ומסבירים כיצד העובדות מקיימות אותו, במקום להפנות באופן כללי ל״סעיף 12״ בלבד.

שתי דוגמאות היפותטיות

תייר ישראלי נפגע כנוסע במכונית מקומית במדינה אירופית. נקודת המוצא היא בירור הדין והביטוח הרלוונטיים במדינה ופוליסת הנסיעות. האזרחות לבדה אינה עילת תביעה נגד קרנית. יש לברר מועדי דיווח ותביעה מקומיים ולשמור את המסמכים לפני החזרה ארצה.

לעומתו, ישראלי נפגע בתאונה במקום הנכלל בהסדר המיוחד שבחוק וברכב העונה להגדרת רכב ישראלי. יש לבדוק את סעיף 2(א1), את הביטוח ואת יתר תנאי הזכאות. אם מעורב מבטח מהשטחים או מנגנון הקרן, נבחנת ההוראה המתאימה לפי זהות הצדדים וההליך. אין להסיק מהדוגמה הראשונה על השנייה.

ראיות ומועדים

• מקום התאונה המדויק ותאריך האירוע.
• פרטי הרכב, רישומו, הנהג, המבטח והסכם השכירות אם קיים.
• דו״ח משטרה מקומי, פרטי עדים ותמונות מקוריות.
• תיעוד רפואי מלא, קבלות והודעות למבטחים.
• מסמכים על מעמד הנפגע, ככל שנדרש להוראה הרלוונטית.

שומרים מסמכים בשפת המקור ומבררים איזה תרגום או אימות נדרשים להליך המסוים. אין צורך להניח שכל מסמך חייב מראש באימות זהה, ואין להסתפק בתרגום שמוחק פרטים. מועדים מחוץ לישראל עשויים להיות שונים; אין להמתין על סמך כלל שבע השנים הישראלי בלי בדיקה.

ייעוץ המתייחס גם לדין החל במקום התאונה מסייע לבחור מסלול נכון. גם כאשר קיימת עילה אפשרית בישראל, יש לשמר בזמן את הזכויות והראיות במקום האירוע.

מקור משפטי

חוק הפיצויים — הגדרות סעיף 1, סעיף 2(א1) וסעיפים קטנים 12(ד)–12(ו).